סיפור האהבה המעוצב של הרי ותמר בגיל השלישי

הרי ותמר הראל רוקמים סיפור אהבה משותף כבר 50 שנה.  לפני מספר שבועות הם עברו לדירה בדיור מוגן של עזריאלי פאלאס במודיעין. הם בחרו במקום הזה כדי להיות מוקפים בחברים, לחיות במקום שמספק את כל צרכיהם, ועדיין להיות קרובים למשפחה.

המעבר לדיור מוגן מעלה העלה אצל הרי ותמר, הרבה דילמות:
איך עוברים לדירה קטנה בדיור מוגן, ושומרים על האופי האישי שלה?
איך שומרים על האופי האישי שלהם בתוך העיצוב הלא אישי והמשוכפל של הדירות?
איך, בין כל הצמצום של מה לא לוקחים, משלבים את הפריטים האהובים ביותר, שפשוט חייבים להיות בדירת הדיור המוגן, ונותנים לה את התחושה שהיא עדיין הבית?
איך הופכים דירה קטנה למקום שיכיל את חייהם, וגם את בני המשפחה שאוהבים לבוא לבקר?

סיפור האהבה בין הרי לתמר התחיל באנגליה.
תמר, בת קיבוץ, הגיעה לשם דרך הסוכנות היהודית, ופגשה את הרי שמאוד רצה לעלות לישראל. השניים נישאו, חזרו לארץ, הקימו בית לתפארת ומשפחה עם 4 ילדים.
הם היו ממקימי היישוב נילי, ולפני כ-15 שנים עברו למודיעין.

כשהחליטו לעבור לדיור המוגן, הם רכשו את הדירה “על הנייר”.
במשך 3 שנים ליוויתי אותם ליצירת הבית המושלם עבורם  
נתחיל בדברים שלא ניתנים לשינוי בדיור המוגן:
נגרות המטבח והאמבטיות הגיעו עם הדירה ולא ניתן לשנות כמו כן ריצוף ופרקט. אז זה היה נתון איתו היינו צריכים להתמודד.

גם המעבר מדירה גדולה לדירה קטנה ומצומצמת, שהם רצו לתת לה נופך אישי ותחושה של בית, הציב לאתגרים.

ביקשתי מהרי ותמר שיכינו רשימה של כל מה שהם רוצים לקחת איתם מהבית הישן.
בכל בית נאספים רהיטים וחפצים שיש לנו קשר רגשי אליהם. חלקם עברו בירושה, חלקם מספרים את סיפור חיינו.
בגיל שלישי אני ממליצה בחום לקחת כמה שיותר חפצים שמזכירים את העבר, בעת המעבר לדיור מוגן או לדירה מותאמת. ה מקנה תחושת בטחון, חפצים מעוררים בנו זיכרון קדום וממש מפוגגים עצבות ובדידות.
שמתי לב לכך, שבמעבר לדיור מוגן עוסקים הרבה בבטיחות לגיל הזהב ובפרקטיקה, ושוכחים את ההרגשה איך זה לארוז חיים שלמים ולהתחיל מחדש בגיל מבוגר.
ואסור לשכוח עוד דבר חשוב: בגיל המבוגר השינויים אפילו קשים יותר, ולכן הקשר לחפצים האהובים הוא פשוט הכרחי!

על הבסיס הזה, התחלתי את התכנון. ישבתי איתם והוספנו פרטי נגרות שיהוו מקום אחסון נוסף עם חשיבה על נוחות דגש על עיצוב פנים תכנון ריהוט והנדסת אנוש.

האתגר המקצועי שלי היה לשלב חדש בישן לשלב סגנונות עיצוב שונים משנות ה-70,שנות ה-50, ולא מעט  חפצי ווינטג’ אמתיים מהמאה הקודמת, ריהוט אנגלי שהרי ירש  ובו חפצי נוי מתקופות שונות וריהוט שעבר כמה דורות במשפחה.
העבודה הולידה שילוב מרתק בין ריהוט אנגלי מתקופות שונות, ריהוט ישראלי עדכני, ופרטי נגרות שעיצבתי במיוחד עבורם, כדי שיספקו להם אחסון ונוחות בדירה הקטנה.

תמר והרי רצו בית פשוט, ודגש בלעדי על נוחות. תמר ביקשה בית בהיר. אלה היו ההנחיות, ומשם המשכתי להתקדם. מאחר ואני משלבת בתהליך העבודה המחשות בתוכנת מחשב, הרי ותמר תמיד הרגישו שהם שותפים לתכנון ויודעים בדיוק מה הולך להתרחש, ולא היו להם הפתעות. הם ידעו בדיוק איך זה הולך להיראות, וזה נתן להם שקט נפשי.

אז אילו נגיעות אישיות הוספנו כדי להפוך את הדירה לשלהם?

המטבח מגיע AS IS. לכן הוספתי בו אי פצפון מעץ אלון, שמוסיף בדיוק את האחסון שהיה חסר. הוספתי מגירות סכו”ם, מקום לתרופות, יחידה לבקבוקים ותבלינים, ומגירות לקופסאות הפלסטיק- כי אין מצב שהנכדים יצאו בלי אוכל!!

פינת האוכל  היא “קונסולה” ברוחב של 40 ס”מ כשהיא סגורה רוב הזמן. משם, ניתן לפתוח את השולחן כמה שרוצים. ניתן לפתוח שלב אחד אם הם רק עם נכד או שניים, ובשבתות השולחן נפתח בקלות עד ל -10 איש, בלי להזיז כלום. הפלטות מאוכסנות בתוך השולחן כמובן.

בכניסה תכננתי ספסל ישיבה קטן, ובו מקום לתיקים, לנעליים שחולצים בישיבה, מקום לתלות מטריה כובע. במקור תכננתי ארון סגור והם ביקשו שיהיה נוח, פתוח. בלי “פוזה”, כי לטעמם לא צריך להסתיר שום דבר. זה בעצם אפשר לפינת הישיבה להיות אוורירית וקלה.  

בסלון שילבתי בין ריהוט אנגלי אותנטי, ל- 6 מגירות אחסון למפות, מגבות, משחקי נכדים אלבומים ועוד. המגירות תוכננו בגנון כפרי עדין שמשתלב עם הריהוט האנגלי.

בחרתי טפט בריקים לבנים ומשחק עם אלמנטים ישראלים מובהקים כמו סברס במדף, מול הפמוטים האנגליים, או שילוב ריהוט בהיר עם אלון שהוא ישראלי ומשתלב עם הטיק משנות ה- 70.

בחירת התאורה בדירה קטנה חשובה מאוד.  אני אוהבת לשלב רבדים של תאורה, כדי לתת אפשרות להאיר חלקים בדירה לפי רצון הדיירים. אבל כאן לא היתה אפשרות טכנית להכניס דימרים. לכן בחרתי בתאורה  עגולה צמודות תקרה עם 3 אפשרויות מאור בכל הדלקה, וזה נותן תחושה של “דימר” ואפשרות לשלוט ברמת האור.

חדר השינה עוצב עם אותה חשיבה פרקטית, שיהיה נעים ונוח לקריאה, מנוחה שקט ועדין משווה רוגע. תמר אוהבת מאוד לשבת על הכורסה ולקרוא בשלווה.

אני כל כך שמחה, שלתמר והרי נוח ושמח בביתם החדש.
העבודה על הדירה הזאת, המחישה לי שוב, שהבחירה במקצוע הזה, היא המתנה שניתנת לי: האפשרות לחבר קצוות של החיים שלנו, ולהגיע לתוצאה שהיא בית.
אני מרגישה שזו השליחות שלי, ומאוד מודה לתמר והרי על האמון שהם נתנו בי ליצירת הבית שלהם.